להתחיל במשפט כזה בלי שום משמעות זה מוזר,בכלל כל בתקופה האחרונה מוזרה...
אני לא יודעת אם התגעגעתי או שסתם המוח שלי החליט שהוא רוצה להזכיר לי מה זאת אהבה.
חבל רק שאני כבר לא מעוניינת לאזכר בדבר הזה שניקרה "אהבה",משום מה זה רק עושה לי רע שאני חושבת על זה.
אבל מה שבטוח שכיף לאזכר בדבקים העלו,זה נותן הרגשה טובה של זיכרון מתוק.
אבל מה שבטוח כיף להתקדם אלה,לדעת שהחיים לא מפסיקים אלה ממשיכים ומציגים ממצעים ממש מושכים.
יום אחד אני ישב ויקרא את כל מה שאי פעם כתבתי,מהסוף להתחלה ויבין מה הייתי פעם ומי אני היום.
זה כמו מכתבים לעתיד,מכתבים שמספרים סיפור ארוך שאיך גדלתי מרגע לרגע,מזה רגש שנעלם וחוזר ומה זה שברון עד פריחה.
כל שנה אני חושבת על זה אבל אף פעם לא היה לי את האומץ פשוט לשבת ולכתוב את החיים שלי בפרקים עם כותרות מרתקות ומילים חזקות שרק זורקות אותך למחשבות ולעולמי האישי והנעול.
לפתוח את הלב ואת המוח כל פעם מחדש בידיעה שיש אנשים ששוטפים לחייך רק בקריאה של כל מילה ומילה שלך...
מצד אחד בא לי לבכות כל כך הרבה ומצד שני בא לי לחייך כל כך חזק עד שכל הגוף שלי ישרוף....
אני מקווה שהיום הזה משמעותי ביותר וגם להתחשב בעובדה שהיום אנחנו מתייחדים עם הנפולים,אני קוראת להם גיבורים לכל אחד ואחד.....
גיבורים!!!!!!
יש סיבה לכל דבר ושאני נזכרת בכל אחד שנפל ואני נשרפת מבפנים
תודה רבה על הכל....
;){kind=link}