ואז שהלכתי הביתה דיברת כאילו כלום.
כל מה שהיה באותו ערב מהאנה הפך בין רגע לסיוט,קרב מטומטם על כלום.
אחרי שנפרדנו בפלאפון לא יכולתי לסבול את זה יותר.
ההרגשה של האשמה על כלום.
קרב דבילי סתם כך,מי היה מאמין שדבקה הבת-אדם שאני אוהבת הפכה למצב רוח רע.
כל שנייה שעברה בדרך הביתה רק גרמה לי לחשוב למה אנחנו ביחד.
אבל זה היה סתם מחשבות,את חשובה לי יותר מכל דבר אחר.
מרגע אחד לאחר הפכנו להיות יותר מאחיות וברגע אחר רבות על כלום.
את כבר לא סתם אדם את כבר איבר נוסף בגוף שלי ואני שמחה על מה שיש לי אייתך.
הערב היה מושלם,היה מצחיק ,שרת מדהים למרות שאת חולה נהנתי היום.
אני מקווה שהמריבה הזאת היא הראשונה והאחרונה שלנו.
שוב את חשבו לי יותר מכל...
אוהבת המון
;){kind=link}