ליום שבוא תפסיקו לאכזב אותי,לפעמים אני חושבת שהתפקיד לשכם חוץ מלחנך אותי הוא גם לאכזב.
להן שאני רוצה או ירצה ללכת תמיד אתם תשימו לי שלט הצור גדול ותקשרו אותי בשרשראות ברזל חלודות כדי שאני לא יוכל ללכת
לפעמים אני חושבת ששמתם לי מי גבול ממולכד שרק אם אני יעז לעבור אותו אתם תדעו,אבל אני לא יעבור אותו כי אני לא רוצה לאכזב אתכם.
נכון שתמיד אכזבתי אתכם אם זה בלימודים או במטלות שיש לי בבית אבל זה לא אותו דבר כמו לברוח למקומות שאתם לא מרשים ללכת.
אתם אומרים שזה להגן עלי,שזה לטובתי ולפעמים שאתם כועסים עלי אתם אומרים לי שאני לא אחרית,מתי תלמדו שאני כן אחרית,אני כן.
אני עושה דברים בזמן אני מסודרת ,חכמה,חברותית תמיד פה כדי לעזור ותמיד נזהרת במה שאני עושה ועם מי אני מדברת.
תמיד נחשבתי לילדה קטנה בשבילכם לא אחרית,לא ממושמעת שעושה רק צרות...אבל שנינו יודעים שזה לא נכון,אני עכשיו שנה לפני גיוס,אני כמעט בסיום התבגרויות ואני יודעת להן אני רוצה ללכת בצבא...אני מוכנה להכול בחיים שלי ...
אני רק רוצה לצאת מפה! לצאת רחוק רק לשעה אפילו לו רק ל5 דקות ולחזור,לראות עולם לראות דברים משונים וחסרי משמעות,ולא דרך האינטרנט לראות באמת בעיניים,לגאת,להריח אבל עד שאתם תרשו לי נותר לי רק לדמיין הכול כי אתם לא נותנים לי....
אתם האכזבה שלי,אכזבתם אותי כל החיים...ואני לא סתם אומרת את זה ,זאת המציאות שלי עד שאני יעזוב......
(אני צילמתי לפני כמה שנים בטיול דרך בית-הספר)
;){kind=link}