שגורמת לך לדמם בצורה אכזרית..לפציעה יש כול מיני גוונים.יש את הפציעות הקלות שעוברות תוך מקסימום שבוע
אבל יש את הקשות שחרוטות על הגוף ועל הנפש שהם יעברו רק אחרי כמה שנים וזה אם לא יזכירו אותן.
הפציעה המדממת ,כמה שננסה להסתיר אותה,בסוף היא תתגלה.
הפציעה הרגשית בדרך כלל באה מאנשים קרובים,מאנשים שפוגעים בלי לשים לב....מאנשים שאת עושה הכול בשביל שהם לא יפצעו בסוף הם פוצעים..
אותם אנשים שעוקצים כמו עקרבים צהובים בלי רחמים,אבל אתה מבין שזה כלום זה יעבור אבל זה לא,זה חרוט כמו חריטה על אבן..
כמה שתנסה להחזיק את הדמעות לא תצליח,אבל אתה תשנה אותם לחיוך,לצחוק ותבכה אחר כך,בשביל שאף אחד לא יראה ולא יגיד כלום.
למה היום כולם לובשים מסכות?למה אף אחד לא אמתי?
אני יודעה שזה קשה אבל אפשר לעשות את זה...
אותם אנשים בעלי המסכות אלו האנשים שהכי פוגעים והכי צבועים....
והם תמידי יביאו אותך למצב של "מה עשיתי" או "איך זה קרה?".
אבל יש גם את "אחרי הפציע" הצלקת שנשארת ואתה גורר אותה עד הקבר..הצלקת הנוראה שלך,שלא משנה מה תעשה היא תישאר.
הפציע,מה את רוצה?למה את חייבת לשרוף בלב?
למה את לא יכולה פשוט לעזוב?
אבל בשביל מה לך,עם את עוזבת את לוקחת אתך את כולם,את החברים המשפחה...כולם
אז תהייה פחות כואבת,תראי את עצמך בלי בושה ותגידי את מה שאת חושבת,מה את רוצה?
הפציע היא אתה,אותו בן אדם שפוגע בלי להרגיש
ואתה תראה את עצמך ותגיד לכולם מה שפוגע בך..כי היא תמשיך לרדוף אותך עד שתחלי שדי!
;){kind=link}