יש דברים שאי אפשר לתאר במילים,שירים או אפיל ציורים.
רגשות שאפילו בתווי הפנים שלך אי אפשר להבין.
משהו בצורה שאתה זז או מדבר ,קשה לדעת למה אתה מתכוון.
שאת שמח כולם רואים את זה שאת עצוב גם אבל כשאת מרגיש הרגשה מוזרה אי אפשר לדעת מה אתה רוצה.
כמה שתנסה למחוק את ההרגשה שלך את תמיד מגיע למצב של הליכה במעגלים.
אתה עושה דברים ,אומר,כותב ואז חוזר עלים בלב כדי לדעת שכל שלב היה הכרחי.
אתה יושב מול מסך ומקלדת ומתחיל לכתוב דברים מוזרים,מילים מגוונות כדי לשכוח את הרגש שהיה לך,אבל מה שלא תעשה אתה תמיד תחשוב עלו.
אז בשביל מה להתאמץ אם גם ככה בסופו של דבר אתה חוזר על אותה פעולה כדי שהרגש יעלם..
אבל בסופו של יום אתה לומד להכיר את הרגש,ללמוד אותו ואז אתה חיי אתו עד שיום אחד הוא משאיר לך מכתב ובוא הוא כותב שהוא יחזור מתי שהו.
אבל בינתיים זה בידיים שלך אם אתה תרצה שהוא ישוב
כי הרגש הזה,אהבה, תמיד תחזור גם כשהיא עוזב.
זה הכול בידיים שלך.
יש דברים שאי אפשר לתאר במילים,שירים או אפיל ציורים.
רגשות שאפילו בתווי הפנים שלך אי אפשר להבין.
משהו בצורה שאתה זז או מדבר ,קשה לדעת למה אתה מתכוון.
שאת שמח כולם רואים את זה שאת עצוב גם אבל כשאת מרגיש הרגשה מוזרה אי אפשר לדעת מה אתה רוצה.
כמה שתנסה למחוק את ההרגשה שלך את תמיד מגיע למצב של הליכה במעגלים.
אתה עושה דברים ,אומר,כותב ואז חוזר עלים בלב כדי לדעת שכל שלב היה הכרחי.
אתה יושב מול מסך ומקלדת ומתחיל לכתוב דברים מוזרים,מילים מגוונות כדי לשכוח את הרגש שהיה לך,אבל מה שלא תעשה אתה תמיד תחשוב עלו.
אז בשביל מה להתאמץ אם גם ככה בסופו של דבר אתה חוזר על אותה פעולה כדי שהרגש יעלם..
אבל בסופו של יום אתה לומד להכיר את הרגש,ללמוד אותו ואז אתה חיי אתו עד שיום אחד הוא משאיר לך מכתב ובוא הוא כותב שהוא יחזור מתי שהו.
אבל בינתיים זה בידיים שלך אם אתה תרצה שהוא ישוב
כי הרגש הזה,אהבה, תמיד תחזור גם כשהיא עוזב.
זה הכול בידיים שלך.