אתה כותב את התסריט שלך, אתה מוכן לשבת שעות וכתוב אותו עד שהוא יהיה מושלם.
אתה יושב וכותב עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד עד שנגמרים הדפים במדפסת.
ואז אתה מחליט לעלות את זה על הבמה, בבימה או במקראי זה תלוי מה כמה כסף הם מוכנים לשלם לך או שאתה להם .
זה תלוי בשחקנים שמוכנים לבצע את אותן הסצנות, שאתה מקליד ועושה אודישנים לאותם השחקים שמתים להופיע על הבמה.
אם הוא טוב הוא שחקן ראשי אם הוא רע הוא ניצב, אבל לא אכפת לך כי לכולם יש מה להגיד על זה.
אתה הבמאי והתסריטאי של המופע המעולל הזה.
אתה צופה בסצנה ועוד סצנה ומבקש לחזור עליהן שוב ושוב ,אותה הסצנה של המכות או של הסמים ובכלל הסקס הפרוע עם הבחורה אבל זה תלוי אם אתה נגעל מהיחס או שאתה סתם נהנה לראות את כולם סובלים על הבמה.
והם מקראים את השורות מילה במילה ועושים פנטומימת זולות שמעבירות מסר דק.
ערב הבחורה,אתה יושב בשורה הראשונה עם אותה בחורה שאתה עשתה את אחת הסצנות במציאות,שמגיע החלק הזה היא סוטרת לך ויוצאת בבכי.
אתה לא רץ אחרי כי היא לא ראתה את הסוף ואתה סקרן לדעת מה יהיה.
שזה ניגמר פונה אלייך איזה במאי גדול מצעי לעשות סרט על פי ההצגה ואתה מסכים כי לא כל כך אכפת לך לחשוף על פני כל העולם את הסיפור הטרגי-רומנטי-קומדיה או איך שתרצו.
הסרט מצולם בחו"ל כי אין מקום בארץ ושחקנים שמוכנים לגלם דמויות כמו שאתה רוצה .
הסרט מתחיל כך
"הלידה עם הקוקיות שחיפשה חיבוק ומצא אותו במיטה של גבר זר
הילד שצעק זאב זאב היום יושב על מאסר עולם על אונס הילדה
הבריון שהרביץ לילד שצעק זאב זאב נדקר על ידו
הבחורה עם קעקוע הציפור ממזמן במכון גמילה
ומאז שהיא לא שם הצומת ריקה ממכוניות
ואני בסך הכל הייתי התסריטאי"
כוס קפה נשפכה,האקדח בראש והוא מת.
;){kind=link}