ואז שלחת לי הודעה.
לא הבנתי מה אתה רוצה,למרות שידעתי שאתה בבית.
אמרת לי ששלחתי לך הודעה למרות שזה לא היה זכור לי,אמרת שהתגעגעת.
שיחקתי אותה אדישה בשביל שלא תחשוב שחיכיתי לך כל החיים.
אחר כך זרמנו לשיחה ערוכה,שאלתה אותי איך אני ומה חדש ואני שאלתי אותך את אותן השאלות.
כאילו כמו פעם שלא היה כל הסיפור,הייתי נחמדה וגם אתה כמו פעם.
צחקנו על דברים ואז שאלתי אותך אם אתה זוכר "איך התחלנו לדבר?".
אתה שזכרת אני שחכתי,לא רציתי לזכור עד שהזכרת לי.
אמרת לי את הדבר ששבר אותי, ששכחתי איך אתה ניראה,וזה דיי נכון כי עשיתי הכול בכדי לשכוח אותך.
אמרת לי להפעיל מצלמה ולשמוע אותך ואותי.
אמרתי בסדר כי גם ככה לא היה מעניין אותי,לא היה מפריע לי לראות אותך ושאתה אותי.
ראית,אמרתה לי שאני נראית שונה ואני צריכה לפזר את השער,אז אמרתי לך שהוא רטוב כדי שלא תבקש שוב.
אמרת לי גם שהחדר שלי ניראה שונה והסכמתי אייתך.
זה היה המבט החטוף לפני שנעלמת בין הצללים לעוד תקופה.
מאז חזרתי לחשוב עלייך ואני כועסת על עצמי בגלל זה,עד שהצלחתי לשכוח.
אני לא יודעת להגיד אם אני עוד מחכה לך אבל אני יודעת שחזרנו אחורה בזמן,לנקודת ההתחלה.
;){kind=link}