הצבעים,הרחות ואפילו הטעם לא כמו פעם.
היום הצבעים הפכו לצבעים קבועים אין שינו בהם והרחות והטעמים לא משתנים אולי מידי פעם הטעם והרח משתנה אבל ממש מאט.
אין טעם בכלל להסביר על הסביבה שמשתנה בבגדים אך לא באופי.
אבל הדבר היחיד שלא משתנה זה הזיכרונות,יש כאלו שירצו לשכוח כמוני אבל יש כאלו שגם דבר רע הוא חוויה חד פעמית.
מה יש עוד לספר על העולם שלי?
כלומר מה כבר אפשר לחדש?
אותם אנשים,אותם הריחו,הצלילים,המקומות אין שינוי אני מרגישה שאני לא מתקדמת בחיים אבל מה שבטוח שאני שומעת קל חדש אני מתרגשת ממנו עד דמעות,תחשבו על זה רגע בתור אנשים שחיים את השגרה כמו שהיא פתאום שיש משהו חדש ההתרגשות עולה ועולה עד שאני פניי לחשוב על מה שהיה לפני כן.
לדוגמה האייפון 5 ההתרגשות ממנו הייתה גדולה אבל אחרי זמן מה שיבוא הדבר הבא הוא יהפוך לעבר וההתרגשות תפחת.
ככה אנחנו שיש משהו שונה הכל שונה.
אבל מה זה משנה?כל עוד התמונה שאנחנו רגילים לראות משתנה כל דבר אחר הופך לחסר משמעות.
ושוב חזרנו לזיכרון,גם הופך לחסר משמעות שמשהו חדש או מישהו חדש נכנס אבל אחרי זמן מה הזיכרון חוזר ואז אייתו חוזרים הדיכאונות במקרה שלי.
ואפילו מידי פעם השמחות אם קרה משהו שיש לשמוח בשבילו.
בעיקרון מה יש לי להגיד לכם הכול אותו דבר אך שמשהו\מישהו חדש נכנס הכל משתנה.
כנראה זה סידרו של העולם להראות לנו את אותה התמונה ולתת לנו מכחול וצבעים להוסיף או לשנות את הנוף שאנחנו בונים בשבילנו.
אז אנחנו גם בעצם נוף אבל של מישהו אחר וגם אנחנו משתנים לפי מישהו אחר אבל יש מקרים שאנחנו אלו שמשתנים בלי שאחרים משתמשים במכחול הקסמים לשנות אותנו.
אבל בסופו של דבר הכל חוזר להתחלה כמו משחק מונופול תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה אבל לא תמיד ב"דרך צלחה"
יש את אלו שיגדירו את מה שאני אומרת כשטויות כי אנחנו בעיקרון מה שאנחנו אמורים להיות והנוף שלנו הוא רק שלנו והשגרה היא משהו פשוט אך לדעתי זה ממש לא ככה,אנחנו רואים פחות ביותר מידי זמן כלומר הדברים שאנחנו רואים כל יום אנחנו מבזבזים עליהם כל כך הרבה זמן שאין לתאר כמה דברים הנו יכולים לעשות אבל בסופו של דבר אלו החיים שלנו וכל אחד אחרי על התמונה שלנו כמו אמרתי בהתחלה,זאת התמונה שלנו ולנו יש את הכוח לשנות אותה..
;){kind=link}