רווח נושבת,קר אבל השמש עושה טובה שהיא מחממת
דמעות,דמעות זולגות מהלב או שהוא סתם מזיע ממאמץ לשב.
לשבת עם סיגריה ביד אחרי שנזרקים מהבית בכוח הזרועה.
רוצים לצעוק אבל יודעים שמי שישמע אתחיל לשאול לשאלות מיותרות
גם אם ישאלו אני לא מוכנה לענות..
הסיגריה נגמרת מהר כי אין טעם למשוך את זה.
בגלל חוסר כוח גורשתי מהבית שאמור להיות חם ואוהב אבל במקום זה הוא צבועה ורע.
"אין טעם להמשיך לחיות כאן" אני כל הזמן אומרת לעצמי אבל כל פעם שהם שומעים הם צועקים שאני אפס.
"ילדה חרא! כישלון!" מידי פעם מילות נחמה כי בכל זאת הם צריכים להיות צבועים.
למה העיניים שלי גדולות?לא מבכי הם גם לא אדומות מבכי אלה הם לא מצליחות לבכות
לא מצליחות לשחרר את הדמעות המלוחות אז הן אוגרות אותן ובינתיים הן שורפות
להמשיך במסע,בבריחה ופתאום ילדה קטנה שלא מכירים מחבקת אותך בחיוך רחב.
את מתה לבכות אבל פתאום חיבוק זר הופך את השפתיים לחיוך קטנטן כדי לא לפגוע בילדה.
להמשיך ללכת ולחשוב על החיבוק הזר עד שלפאתה לחזור למחשבות.
אותה סצנה חוזרת שוב ושוב בראש אותו הטקסט שאמרתה לי שצעקתה כי סירבתי מחוסר כוח.
אז לקחתה לי את הפלאפון,אז מה לא כל כך הפריע לי כי אני יודעת שאחר כך מתור הורה אתה תחפש אותי ולא תמצע.
אין טעם להמשיך לחיות כאן עובדה שאני מסתדרת יפה מאוד בלעדיכם.
אני לא צריכה את הכסף שלכם לא את החפצים שלכם אפילו לא את הבגדים המחורבנים שאתם קונים לי.
אני לא צריכה כלום ממכם אם זה לא אמתי..
והכי חשוב אני לא צריכה את האהבה הצבועה שלכם! אתם מדברים על חברים שלי הם עושים לי יותר כבוד ממה שאתם אי פעם עשיתם.
עובדה שאני לא מכבדת אתכם כי זה לא הדדי ומשהו לא הדדי אם אתם גורמים לו להיות צבוע.
אני כל הזמן סופרת את החודשים,ימים ושניות לגיוס שלי כבר לא משנה לי למה אני התגייס מה שבטוח אני הראה אותכם פחות ויהיה לי מצוין!
אני לא צריכה אתכם! צביעות לא קונה אהבה....
;){kind=link}