רק אחרי שנעלמת לי קלטתי כמה מטומטמת אני שנתתי לך ללכת.
אהבה ראשונה שלי שכחה נעלמה לי מתחת לאף,ממש נזלה לי מבין האצבעות.
אין לתאר את הבדידות שאני חשה בלעדייך,אין לתאר את הכאב המוזר הזה שאני לא שומעת את קולך.
אני מוקפת באנשים שאוהבים אותי אבל בלעדייך זה אחרת.
אין לי שיווי משקל פתאום,אין לי איזון בחיים פתאום...
אחרי שיש אהבה ראשונה וככה היא נעלמת זה משנה לך את החיים.
פתאום כל דבר קטן מזכיר לי אותו...
אם זה שיר שאני כותבת או אפילו תמונה על הקיר.
מילים שאני שומעת כל יום או אפילו סתם חתולי רחוב.
משום מה בסוף אני חושבת עלייך.
אני מתגעגעת לעיניים שלך,שתמיד נראו שמחות למרות שאני יודעת איך את מרגיש.
אני מתגעגעת לחיוך שלך שתמיד גרם לי לחייך גם כאשר הרגשתי הכי נורא באותו יום.
אני מתגעגעת לציניות העוקצנית שלך שכל כך בא לי להרוג אותך אבל מצד שאני בא לי לחבק אותך.
אני מתגעגעת למילים שהיו יוצאות לך מהפה,כל מילה מבחינתי זהב וכאשר מצרפים את קולך בא לי פשוט לקבור את עצמי.
אבל אני הכי מתגעגעת לאהבה שהייתה בננו גם כאשר היא לא הייתה רשמית היא הייתה שם אני הרגשתי את זה וגם אתה.
אבל לא היה לנו את האומץ לפחות לי להגיד איך אני מרגישה...
אני לא יודעת למה אבל,כנראה....
אני אוהבת אותך...
אני מתגעגעת....
;){kind=link}