אתה יכול להיות הכי משוגע שאתה יכול,לדבר איך שבא לך ולראות את הצורות והצבעים מפרספקטיבה שונה.
זה אתה אבל החברה תיראה אותך כמשהו שונה לגמרה,אתה יכול לקרוא לעצמך "היפר"(היפראקטיביי) ואחרים יכולים לקרוא לך משוגע או חלה נפש.
ככה אנשים מכירים אותך ולומדים מי אתה.
ככה אתה מבטה את עצמך וכי ככה אתה רוצה להיות אבל יש כאלו שידברו עלייך בגלל שאתה לא כמוהם,איך שהם קוראים לזה "נורמלי"
נורמטיבי שמתלבש ו\או מתנהג כמו החברה שהוא נימצא בה אבל אם תעשה משהו שונה תהייה לא נורמלי.
לכל אחד יש משהו שמיחד אותו,אין דבר כזה יותר מידי נורמלי,תמיד יש פאק כמו אלו שהאובססיביים וניקיון זה גם סוג של פאק שיש קיים.
החברה שלנו בנויה מאלפי סוגים של אנשים אך לא כולם דומים אם זה חיצוני או פנימי,לא כולם צריכים להיות אותו דבר כי ככה בנוי העולם.
מה שעצוב בחברה שלנו שלכולם יש משהו להגיד על הצד השני,לפעמים זה חוסר פרגון או סתם כי הם רוצים לפגוע.
החברה שלנו סובלת ממחלה קשה שכולם מודעים לה אבל רק מעטים מנסים להתמודד אייתה ולהעביר אותה על סדר היום.
זה ניקרא ביקורת בונה,כמו נותנים ביקורות לטוב ולרע ולרוב זה לרע שמסתיים בריכולים ומריבות עצובות על שטויות.
יש ביקורות שצריך לדעת להגיד אותם בצורה הכי ברורה ולא בתוקפנות כמו שרובינו עושים.
לצאת על אנשים בגלל שהם לא מבינים מה אתה מנסה להגיד,אתה אומר מלא דברים שכל כך קשורים אחד לשני אבל הצד השני תמיד ייקח את זה למקום הכי רע ופוגע שיכול להיות.
ואחר כך אתה בודק את הצעדים שלך,בוחן כל פרט ופרט במה שאמרתה כדי לראות מה עשית או לא עשית בסדר,אך בסוף אתה מגלה שהצד השני תמיד היה ככה לא יכול לסבול שנכנסים לו למילים ואומרים דברים שמבחינות לא בסדר אבל מבחינת אחרים זה נורמטיבי לגמרה.
אני לא מבינה אנשים כאלו,מצד אחד הם אומרים את אותו דבר,מטיפים ומצד שני אומרים שאתה לא בסדר שאתה אומר את זה.
אבל ככה אתה מכיר את עצמך,זה מי שאתה.
לומדים מטעויות וככה בונים את האישיות.
זה בסדר שלפעמים אומרים לך שאתה טועה או שאתה עושה משהו לא בסדר אבל צריך לדעת איך אומרים את זה ולמי כי זה לפעמים פוגע שהצד השני מתנהג בצורה שונה לגמרה למישהו אחר,כאילו אתה לא מספיק טוב בשבילו.
בדרך כלל זה חבר טוב שאתה מרשה לעצמך להגיד לו ולרדת עלו על כול דבר שהוא אומר אבל כשמדובר במישהו אחר זה שונה,יש פתאום רסן לפה אך בסופו של דבר גם הוא מגלה את הפנים האמתיות של אותו אדם.
ככה זה אנשים בהתחלה הם נחמדים ואחר כך שונים בכל.
זה אחד הטעויות של החברה שלנו היא מרשה לעצמה להגיד מה שהיא חושבת לחבר ולהיות צבועים לאדם זר.
אך בסוף הכול מתגלה...ככה אנחנו בנוים,אין אחד שהוא לא צבוע אבל אף אחד לא יודה שזה..זה פגם שאין דרך לעבור עלו,זה או להתמודד ולהגיד "אוקיי,אני צבוע ואני מודה לזה" או לשקר לעצמך ולהגיד "מה פתאום,אני לא צבוע אני לא מדבר על אנשים מאחורי הגב" ואחרי שניה הוא מפתח שיחה על מישהו עם מישהו אחר.
אני לא פה כדי להטיף לכם אני פה כדי להסביר לכם איך שאני רואה את החברה שלנו ואיך שאני מבינה את עצמי...יש אולי כאלו שיבחרו להגיד שזה בולשייט ושטויות אבל אני רואה את זה משהו בסיסי של חייה היום יום...
כל אחד רואה את עצמו בצורה שונה ומגוונת,כי בסופו של דבר אתם עלו שמסתכלים במראה ורואים את האישיות שלכם ולא את החיצוניות שלכם.
תסתכלו במראה פעם אחת לא כדי לבחון את היופי שלכם אלה כדי לבחון את האישיות שלכם....
תודה שקראתם.
;){kind=link}