זאת פעם אחת יותר מידי,זה באמת פעם אחרונה שאני בכלל בוחרת להתאהב,זה שטויות.
זה פשוט לחפור לעצמך קבר כל כך עמוק שאחרי זמן מה מבינים למה חפרו אותו.
נכון אני מודעת לזה שאני נשמעה כל כך ילדותית שאחרי ששברו לה את הלב הפסיקה להאמין באהבה.
אבל אני אף פעם לא האמנתי,אף פעם לא חשבתי שאהבה אמיתת קיימת ואחרי שכן למדתי מזאת אהבה חטפתי אותה לפרצוף.
בחרתי להתאהב בבן אדם הלא נכון או שפשוט הייתי כל כך מאושרת בגללה עד ששכחתי מזה באמת להיות לבד.
הייתי כל כך טיפשה להאמין במשהו כל כך עלוב.
או שבכלל אני עלובה שבחרתי להאמין שמשהו טוב סוף סוף קרה לי בחיים המפגרים העלו.
אבל מה שבטוח אני לא יוריד את הראש,אני לא היה הפגועה שבוכה עכשיו להפך זה עוד מחשוב שהופך אותי לחזקה כל כך.
אין לתאר כמה מטומטמת שאני מרגישה,אין לתאר כמה נתתי לרגשות שלי להוביל אותי לדרך מלאה במלכודות.
אני כל כך שונאת לאהוב,אני כל כך שונאת את התחושה הזאת.
כמה כואב זה לאהוב.
מישהו שהיה כל כך יקר לי,אין שנייה שלא חשבתי עלו,אין שניה שלא דיברתי אייתו בשניה הפך להיות הבן אדם שאני הכי לא רוצה לראות או לדבר אייתו.
לחשוב שרק אתמול אמר לי את המילים הכי מתוקות שאמרו לי אי פעם ותוך פחות מעשר דקות הפך הכול לדקירה בליבי.
פשוט אני מטומטמת שנתתי לרגשות שלי לקחת אותי אייתם.
אני מפגרת שבכלל אהבתי,לא אותו באופן אישי אלה אהבתי באופן כללי.
אהבה זה כל כך שורף שאין לתאר כמה היא פוגעת בכל הגוף.
אני מצטערת על הכול, אבל על דבר אחד אני לא מצטערת שפגשתי אותך.
כי אתה האדם היחיד שבאמת אהב אותי כמו שאני בלי מסכות,אתה היחד שקיבל אותי אבל הטעות הגדולה שעשית הוא שנתת לי אהבו אותך..
;){kind=link}