רואה את כולם,כולם מאוהבים כולם שמחים ובבום אחד כולם ממורמרים על עצם וזה גורלי לי לחשוב אם גם אני הייתי ככה?
ראיתי אותו וזה קרה שום ,כאילו אף פעם לא היינו ביחד ודווקא זה עושה לי טוב כי אני יכולה לדבר איתו ולא להריש דברים.
הלב שלי מת כבר כמה ימים,כבר אין לי רגישות לכלום...
אבל אתמול זה קרה,שמעתי ילדה שרה והיה לי קול כל כך מיוחד והיא שרה שיר עם אמא שלה,רבנית...
משהו פתאום גרם ללב שלי לפעום כאילו הוא היה רדום כבר הרבה זמן....
זה היה מטורף פתאום להרגיש אותו,כמו להתאהב שוב אבל הפעם זה היה לחיות מחדש..
משהו אומר לי שעכשיו אם אני אראה אותו יהיה לי קשה ואני התאהב בו שוב...אני מפחדת לראות מה יהיה איתי ואיתו אבל מצד שני אני עדין מרגישה שנחזור אבל אני מצד שני מתנגדת לזה...ועל זה אני אומרת לתת לגורל להחליט...
ומשהו אחד יש מישהו שאנחנו חברים טובים כבר כמה שנים ואני עזרתי לו במה שיכולתי בשרות הצבאי שלי וכרגע אני עושה ראסטות וצמות לאנשים והוא אחד מהם ואנחנו מתקרבים יותר נכון הוא מתקרב עלי ואני חושבת שהוא רוצה משהו ממני ברמה של רגשות והסטירה היא שהוא חבר טוב של האקס שלי ואין שום סיכוי שאני גורמת למשהו לקראות כי אני לא יהרוס להם את החברות במיוחד שהם חברים כל כך טובים...
אני בחרתי לקחת צעד אחורה מהם בשביל לא לתת לרגשות להתפרץ..
אני כבר לא מאמינה כזאת גדולה באהבה במיוחד אחרי שראיתי שהיא מביאה כל כך הרבה הרס בחיים של הרבה אנשים אבל מצד שני זה הכישוף הכי חזק שיש,גורם לאושר לסיפוק להרגיש חיי אבל שזה נגמר הוא הופך להרס ודיכאון,פשוט חורבן עצמי עד שמחזיקים במשהו כדי לא למות מבפנים..
אני מנסה לתת לכם רקה קצת שתבינו שהדבר הזה לא טוב ולא רע הוא משהו רך כמו משי אבל דוקר כמו מחטים צריך לתת לו את שיא הרגישות והעדינות משתי הצדדים ואם צד אחד נפגע אז הדם לא מפסיק..
אהבה זה משהו חזק יותר מיהלום אבל שביר כמו זכוכית קל לשבור אותו אבל אם הוא מספיק חזק הוא יהלום חזק ויפייפה..
אני לא מתנגד לזה אני דווקא בעד זה ואני מאחלת להרבה אנשים לאהוב ולחבק,אני הפסקתי לאחל את זה לעצמי כי זה פגע בי מספיק פעמיים במיוחד עם האדם האחרון שאהבתי,אני חושבת שבאמת אהבתי ברמה שהרבה זמן לא אהבתי מישהי ככה,זה כבר קרה וזה מין סגירת מעגל..
אהבה ראשונה שמחצה אותי והאהבה האחרונה שמחצה אותי זה הזמן בשבילי לא לתת לה יותר....שתי אהבות הכי גדולות שלי עד היום...
כל כך הרבה דברים מחצו לי את הלב ואת החיים אבל אלו מהדברים עד שהיה לי אותם אבדתי אותם...
אז ככה זה...
אני מכשפה או פיה זה תלוי כל אחד מגדיר אותי בתור משהו אחר..מסתבר אם אני אומרת משהו או כותבת זה קורה כמה שזה מפחיד זה פשוט קורה ...
גם אם אני מאחלת או מקללת מישהו קורה לו משהו בגלל זה אני מפחדת לקלל אנשים במוות כי אני לא רוצה להתגרות בגורל..
אני חושבת שאני חושפת את עצמי יותר מידי כאן אבל זאת הדרך היחידה שלי לברוח ולתת לעצמי לשחרר את הכאב והפחדים כדי שאף אחד לא אפגע ממני...
אני עוצרת את עצמי כל כך הרבה פעמיים מלפגוע...
הגדרתי את עצמי בתור "המתקנת" זה מין יצור אנושי שאכפת לו מכולם והוא חסר רגשות,יש לו מין כוח כל כך חזק והוא אבד את רגשותו הוא לא יכול לאהוב ולשנוא הוא לא יכול למות והוא גם לא חיי..
אני מגדירה אותי כאחד כזה כי אני אבדתי אמונה באהבה אני לא שונאת וגם אם כאן אני סולחת מהר ואני מתה מבפנים וגם אני לא בדיוק חייה..
אתם בטח חושבים שאני משוגעת או שיש לי בעיות נפשיות אז לא אני שפויה לגמרי פשוט חונכתי אחרת וכל מה שאני מספרת כאן זה משהו שאני רוצה שתדעו שיש כל כך הרבה אנשים שונים ומיוחדים בכל מקום וכולנו יצורים קסומים מתפורית כמובן יקירי..


